טילי הנסדורפר, ילדה מופנמת, חיה עם אחותה רות ועם אימה ביאטריס, שמתכננת להקים בית קפה יוקרתי,
אבל במציאות לא מצליחה אפילו לנהל את הבית, וכישורי ההורות שלה מפוקפקים.
ביאטריס מפרנסת את עצמה ואת בנותיה מטיפול בדיירים שהם חולים סופניים. "סבתא" גרה איתן.
היא לא מדברת, אבל כמו הדיירים הקודמים, תורמת אולי לסיוטים של רות.
רות, הבת המתבגרת, מורדת בכל, ונראה שהיא עתידה לנתב עצמה למסלול העצוב של אימה.
ביאטריס לא יוצאת כמעט מהבית, אבל מדברת בטלפון עם אחד ממוריה של טילי,
המודאג מהאופי המופנם שלה ומחיסוריה התכופים מבית הספר. מי שאחראית לחיסוריה של טילי היא ביאטריס ש"צריכה אותה בבית",
אבל טילי מוצאת מפלט דווקא בשיעורי המדע.  המורה שלה נתן לה ארנב, שביאטריס מאיימת להרדים אותו, והיא עסוקה בניסיונות מדעיים.
בשנות ה-50 של המאה העשרים נראה המדע כהבטחה גדולה לאושר.
הגילויים על האטום ועל הגנטיקה שבו את דימיונה של טילי, כמו של העולם כולו,  ונראה שאולי באמצעות המדע צפוי לטילי עתיד טוב יותר ואולי אפילו פרס נובל.

המחזה, משנת 1964, זכה בפרס פוליצר, ופול ניומן ביים על פיו סרט, בשנת 72 שזכה בגלובוס הזהב, בפרס הפסטיבל בקאן, ועוד. המחזה זכה להצלחה עצומה כמחזה "טרום פמיניסטי" שביטא את מצוקתן של נשים בחברה שאופק ההתפתחות והציפיות מהן היה מגביל ומוגבל. זוהי המצוקה שהביאה לגל השני של הפמיניזם, אובחנה והוגדרה על ידי בטי פרידן בספרה "המסתורין הנשי", העוסק במצוקתן של נשות אמריקה בתוך החלום האמריקאי הגדול. חצי מאה אחר כך, עשינו דרך ארוכה, אבל המצוקה, הרגש, הקשיים במשפחה מדברים אלינו כאילו נכתבו אתמול.

פול זינדל, מחזאי

סופר ותסריטאי אמריקאי עטור פרסים, נחשב לסופר ענק בתחום הספרות לנוער: ספריו נלמדים בבתי ספר בארצות הברית, וגם נאסרו ללימוד במקומות רבים. בתחילת דרכו כמחזאי שימש במשך שנים לא מעטות מורה לכימיה בתיכון והסביר לתלמידיו מושגים כמו מספרים אטומיים וקשרים מולקולריים. לדבריו לא הלך לתיאטרון לפני שהפך למחזאי מוכר, ושמר על מעמדו החריג בתחום כמי שאינו נמצא במרכז העניינים.
רק אחרי ההצלחה של "השפעת קרני גמא על ציפורני חתול" הפסיק ללמד והקדיש את כל זמנו לכתיבה.

המחזה "השפעת קרני הגמא על ציפורני חתול" - הוא במידה רבה אוטוביוגרפי:  דמותה של ביאטריס, האם, מבוססת על דמות אמו של המחזאי, שגידלה את ילדיה לאחר שבעלה זנח אותה והתפרנסה מעבודתה כאחות, בעבודות מזדמנות שונות, וגם טיפלה בביתה בדיירים חולים.

כל השחקניות הן בוגרות ביתא- ספר לאמנויות המופע.

תיאטרון אלפא לאמנויות המופע

קרדיטים:

מחזה מאת פול זינדל

עברית: יעקב שבתאי

בימוי: דור פלס

וידיאו ארט: קורין בלמור סוויסה

תפאורה: טלי יצחקי

תלבושות: נעה דותן וטלי יצחקי

תאורה: ג'ודי קופפרמן  וניזאר ח'מרה

ייעוץ תנועה: רן בן דרור

עריכת מוסיקה: יובל מסנר

השיר "שקט של מדבר" - מילים ולחן יואב אלמליח

לחן וביצוע: גיטרה- רום פלס

משתתפות: הדר לוין, כלנית כץ, גל ברמלי, דניאל חמלניק, עינת לוין

ובתפקיד צ'ארלי הארנב- נבי ארנב התיאטרון.

צילום: אבי בן זאב